פרק חמישי
כל "הרייך
השלישי" רודף אחרי
אחר הגל הראשון של גירושים המוניים נפוצו שמועות כי
הגיטו הקטן עומד להיחסל. אפשר היה לחזות זאת מראש כי
בזמן האחרון גורשו בעיקר תושבי הגיטו הקטן. רחוב כלודנה
שבו נמצאה דירתנו, נמנה אף הוא עם הגיטו הקטן ולכן
פתחתי מיד בחיפושים אחר דירה בגיטו הגדול.
עלה בידינו לשכור חדר ברחוב מילה מס' 7, בקירבת
מקום לבית הדפוס, וידידנו ארתור כהן עזר בהעברת החפצים.
ארתור עבד בתור נהג במפעל גרמני ובוקר אחד משך לכמה
שעות משאית קטנה והעביר עליה את החפצים מרח' כלודנה,
זאת היתה הפעם הראשונה מאז גירוש הורי שביקרנו
בדירה בגיטו הקטן. מצבה היה נורא: הדלת פרוצה, השמשות
מנופצות, הוילונות חסרים. מתוך הארון הפתוח הציצה
כאילו בעיניים מפוחדות הבובה הגדולה של אחותי הצעירה
האניה, שגורשה יחד עם ההורים. התמונה שנתגלתה הרעידתני.
נזכרתי איך שמרה אמא שהאניה הקטנה לא תקלקל
את הבובה הגדולה והמפוארת שקיבלה במתנה ליום הולדתה.
תפסתי את הבובה לחצתיה אל חזי ופרצתי בבכי רם. ארתור
נענע אותי ונזף בי: "זה לא הזמן לבכות! יש למהר להטעין
את הדברים".
הוצאנו איפוא, והעמסנו את מעט הכסאות שנשארו, את
הארון וגם ספה שעליה נוכל שתינו, נינה ואני, לישון. ליותר
לא היה מקום במשאית הקטנה. ובמהירות גדולה נסענו לרחוב מילה
כדי שנספיק לעשות נסיעה שניה.
בשובנו לרחוב כלודנה שרר עוד שקט מסביב. התחלתי (43)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה