 |
| הוסף כיתוב |
בליווי משמר גרמני. ובשער אחר נכנסו כאנשים חופשיים
הפועלים הפולנים שתעודותיהם בלבד נבדקו. אך בבית
החרושת גופא עבדנו יחד ואף השתמשנו באותם חדרי הנוחות.
באופן רשמי נאסר על היהודים לדבר עם הפולנים או לקיים
כל מגע ומשא עמם. לא הורשינו אפילו להתקרב אליהם אלא
אם העבודה דרשה זאת. אף על פי כן קשרנו בחשאי קשרים
עם העובדים הפולנים.
אני נשלחתי לעבוד ליד מכונה, שנשתחררה לאחר שהעובדת
הקודמת שלה נפסלה לרגל בריאותה הרופפת ושולחה לתאי הגז.
כאשר הכרתי את העבודה הוברר לי מיד מדוע נפסלה
האומללה שקדמה לי – אשה צעירה למדי. ביאושי חשבתי
אז, כי בעוד חודש או חודשיים יהיה גורלי כגורלה.
הוטל עלי לשרת שלוש מכונות. זה היה דבר בלתי
אפשרי, כי אף תפוקתה של מכונה אחת היה בה כדי לספק
עבודה מלאה לפועל מומחה. אלה היו מכונות אוטומטיות
שליטשו חלקי אקדח, הייתי צריכה לשים חתיכת מתכת
ולחזקה היטב, ומיד לקפוץ למכונה שנייה, להוריד ממנה את
החלק המוכן ולשים במקומו חתיכת מתכת אחרת. אך בטרם
אספיק לעשות זאת, כבר החל חלק מוכן במכונה השלישית
לשרוק ולהרעיש. כך התרוצצתי 12 שעות ביום, פרט להפסקת
צהריים קצרה, בין שלוש מכונותי ואף על פי שאימצתי כל
כוחותי ועצבי – לא הצלחתי להדביק את המכונות . אם לא
החלפתי בזמן את החלקים המוכנים, הם נתקלקלו. לזאת נוספה
צרה אחרת: בעבודה הקדחתנית חדרו רסיסי מתכת זעירים
אל קצות האצבעות. לא קיבלתי כפפות עור עבות המקובלות
בעבודה כזו, ואחרי ימים אחדים התנפחו אצבעותיי מן הרעל
שחדר לתוכן. זה הקשה על עבודתי, אך המשגיח הנאצי לא
התחשב בכך והענישני על כל חלק שנתקלקל. את העונש
רציתי בשעות עבודה נוספות או באיבוד ארוחת הצהריים.
אחר שבוע של עבודה הועברתי למשמרת לילה. אם 12
שעות העבודה ביום ליד שלוש מכונות היו למעלה מכוחי,
הרי היתה העבודה בלילה גהינום ממש וזאת משום שביום (126)
אי אפשר היה לישון בצריפים אלא שעות מעטות. חזרנו
ממשמרת הלילה בשעה 6:30 בבוקר. עד שספרונו וחילקו מנת
לחם וקפה, כבר היתה השעה שמונה, וב-12 העירונו לקבלת
מנת מרק. אחרי כן לא היתה עוד אפשרות להירדם ובשעה
5 לפנות ערב יצאנו לעבודה. היתרון היחיד שבעבודת לילה
היה לגבינו הנשים בכך, שביום היו חדרי הרחצה ריקים
והיינו מנצלות את שעות אחר הצהריים כדי להתרחץ ולכבס משהו.
אין פלא שבלילות עמדתי בקושי על רגלי ליד שלוש
מכונותי. ראשי היה מסתחרר, עיני נעצמות ולא הייתי מספיקה
להחליף אף פעם אחת את החלקים במועד. המשגיח, מכונאי
פולני, הזהיר אותי שהמפקח הגרמני יענישני ב-12 שעות
עבודה ביום. לכן גמרתי אומר שלמחרת אישן כל היום ולא
ארד מן האצטבה אף לארוחת הצהריים ומובן שאוותר על
מותרות כרחיצה וכביסה. אבל אדם אינו ינשוף ולא קל
לו להתרגל לישון ביום ולהיות ער בלילה . ברגע שהחלה
תנועה בצריף סביב חלוקת המרק, התעוררתי והרעב גירשני
ממשכבי. כה רב היה האור, כה רבה השמש, עד שהעיניים
לא נעצמו עוד. על אף החלטתי לשכב כל היום, חפפתי את
שערותי וישבתי בחוץ בשמש שעוד היתה מחממת, אף כי
הימים היו ימי שלהי סתיו.
לא אחת הפתיעו אותנו גם הגרמנים ואחר עבודת לילה
קשה היו מוליכים אותנו למרחץ, שנמצא מהלך שעה מן
המחנה. הגרמנים שדאגו כביכול לנקיוננו, ידעו כי חדר הרחצה
בצריף שהיו בו גם מקלחות, קטן מדי לאנשים רבים
כל כך וכי נמנע מאתנו להתרחץ כראוי. אך הם לא ידעו, או
העמידו פנים כלא יודעים, כי ביום כאשר משמרת היום
מצויים בעבודה, חדר הרחצה ריק ואנו יכולות להתרחץ כרצוננו.
אחרי שבועיים של עבודה במפעל הנשק הצלחתי, על אף
האיסור החמור, לקשור קשר היכרות עם פועלים פולנים
אחדים ולסחור אתם. אחד מהם הביא לי באשראי קצת חמאה (127)
