לאחר שהעברנו כמה עשרות יחידות כבדות, חילקונו

הגרמנים לשתיים: קבוצה אחת המשיכה בסחיבת רהיטים מן

המחסן הראשון לשני והקבוצה השניה סחבה אותם הרהיטים

בחזרה. כך נמשך הדבר עד שהחשיך לגמרי ורק אז חזרנו

לצריפנו. הפעם קיבלנו ארוחה שכללה רבע כיכר לחם שחור

וקצת מרק מימי.

בלילה השני הזה לא התפלאתי עוד להתגרדותן  הרבה של

שכנותי הידידותיות. אני עצמי קרעתי את בשרי מרוב גירוד

בכל גופי. למחרת, השכם בבוקר, אחר המיפקד, חזרנו לעבודתנו

של סחיבת רהיטים הלוך וחזור. הנשים הותיקות במחנה

הסבירו לנו כי מאחר שעדיין לא ארגנו את בית המלאכה

למברשות, הפכו אותנו ליחידת תובלה – העבודה הגרועה

ביותר במחנה. ביום השני חכמנו קצת ומדי פעם ופעם רצו

אחדות מאתנו אל בית השימוש, שעמד בקצה המחנה.

אף על פי שצחנה קשה עמדה במקום הזה, היה תמיד מלא נשים

שבאו לנוח רגע מעבודתן הקשה. אך גם בבית השימוש לא

נתנו לנו מנוחה. מפעם לפעם נכנס נאצי ובהעיפו את מגלבו

על ימין ועל שמאל גירש את כולנו החוצה.

בשעת הפסקת הצהריים הלכתי אל "המרפאה" של המחנה

צריפון עץ קטן שבו הושיטו אחיות אחדות עזרה רפואית,

עקרו שיניים, חילקו אספרין ותרופות אחרות. ביקשתי משחה

נגד הגרדת. האחות שנתנה לי את קופסת המריחה השחורה

והמסריחה, הוסיפה בנימה צינית הוראות איך להיפטר מהר

מן הגירוד. יעצה שבמשך שלושת הלילות הקרובים עלי

"למרוח את כל הגוף במשחה ובבוקר לטבול באמבטיה חמה,

ללבוש לבנים נקיים..."  על אף מצב רוחי העגום פרצתי

בצחוק לשמע העצה הטובה, ביחוד על האמבטיה החמה

והלבנים הנקיים. ואכן בלילה מרחתי את המשחה על גופי,

אך כה חזק היה הריח שנדף ממני עד שלא רק שכנותי,

אלא אפילו אחותי נינה נמנעה מלעמוד לידי.

בינתיים התידדתי עם האשה שעסקה בניקוי צריפנו והיא

הבטיחה, כי מיד לאחר שאפטר מן הגרדת, תרשה לי לישון           (96)

על האיצטבה, שעליה היא מחזיקה את מברשותיה ודלייה. כן

קשרה אותי עם אחת הנשים שעבדו במיון בגדים ובמחיר

סיכת הזהב של אמי קניתי ממנה לבנים, שמלה וסוודר

אנשי השירות של המחנה, לא רק משגיחות הצריפים

והקאפו, כי אם גם עובדות המטבח ומנקות הצריפים נמנו

עם אצולת המחנה שהכל ביקשו לקשור אתן יחסי ידידות.

אולם אטומה לכל מגע ומשא היתה משגיחת המחנה, שקיימה

קשרים הדוקים ביותר עם הקצינים הנאצים. ידידותה עם

הנאצים הגיעה עד כדי כך שהרשו לה להינשא רשמית

לשבוי מלחמה רוסי , בחור גבה קומה ובלונדיני שבו התאהבה.

הנשים הותיקות סיפרו לנו כי החתונה הזאת נחוגה בפאר

רב. סודרה ארוחה דשנה וכל הקצינים הנאצים יחד עם

המפקד, הביאו לה פרחים ומתנות. המפקד המאיור ערך את

טקס הנשואין בצורה שהפכה אותו לפארסה זולה.

ביום השלישי, אחרי העבודה, גייסתי שארית כוחותי

ומצויידת בדלי ששאלתי מידידתי החדשה, שמתי פעמי אל

הבאר ועל אף הצפיפות ששררה שם הצלחתי תוך חצי שעה

להידחק אל הבאר ולשאוב קצת מים. על איצטבתי החדשה

בין המברשות, הסמרטוטים והדליים, רחצתי את עצמי בהנאה

רבה ומיד נפלה עלי תרדמה מתוקה שבה שכחתי לגמרי את

גירודי. למחרת בבגדי האביביים ובלי כל סימן לגרדת,

הרגשתי את עצמי כמאושרת ביותר בין נשות המחנה.

מקץ שלושה שבועות לסחיבת רהיטים הועברנו לעבודה

קלה יותר. הפעם סחבנו חבילות בגדים ממויינים ממחסן

מרוחק בשדה. הסתכלנו באנשים העוברים על פנינו

בתקוה למצוא קרוב או מכר. עד אז לא הצלחתי לפגוש אף

באחד מאלה שהגיעו במשלוחים מוארשה. רוב הכלואים במחנה

לובלין היו יהודים ממחוז לובלין וכן שבויי מלחמה רוסים

וצרפתתים. לעתים הופיעו גם יהודים מגרמניה. קיווינו שמא

נגלה פעם מישהו מוארשה.

סחיבת הרהיטים היתה לנו העברת חבילות בגדים

עבודה קלה ונעימה ביותר. השגיח עלינו נאצי מתון באופן           (97)

-