הגרמנים שאני יהודיה, אולם לתדהמתי הרבה גיליתי שהסרט

הכחול-לבן אינו איתי, הוא כנראה נפל בעת שלבשתי את

חולצתי האביבית הקלה.

הייתי במבוכה גדולה אילו אמרתי להם שאני יהודיה –

והסרט אינו איתי , הייתי צפויה לקבל כדור בראש, כפי שכבר

קרה לא אחת שהגרמנים פשוט ירו ביהודים שלא ענדו את

הסרט הכחול לבן. ואם אעלים את יהדותי כיצד אתפטר

מהם?

שני הגרמנים שמחו שלא דחיתי את הזמנתם ואני חיבלתי

תחבולות איך להתחמק מהם. והנה צץ בליבי רעיוןהצעתי להם

להזמין גם את חברתי הגרה בקרבת מקום, כדי שנוכל לבלות

בשני זוגות. הדבר מצא חן בעיניהם והם רצו ללכת איתי אל

החברה. אולם אני הזהרתים שלחברתי, אם זקנה וקנאית, שלא

תרשה לה לצאת עם גברים זרים. לכן מוטב שאלך אליה לבדי.

והם יחכו לי ברחוב. הגרמנים הסכימו ואנינמלטתי כל עוד

נפשי בי.    (20)

פרק שלישי

מאחורי חומת הגיטו

בחודש יולי (1940 ה.ת.) פקדו הנאצים על הבדלת היהודים מן האוכלוסיה

הכללית. זה היה הצעד הראשון להקמת גיטו ליהודי

וארשה.

בערים רבות, בכללן לודג', כבר היו קיימים גיטאות סגורים

אבל בעיר הבירה בה ישבו משקיפים דיפלומטים ממדינות

נייטרליות, הגשימו הנאצים את תכנית הגיטו בהדרגה. לפי

הפקודה הראשונה נקבעו רחובות מיוחדים ליהודים ורחובות

ללא-יהודים, אך בלי גדרות ובלי חומת גיטו.

פקודה זו עוררה בהלה גדולה בקרב התושבים היהודים והם

פתחובחיפושים קדחתניים אחר דירות ברחובות ה"יהודים".

אחותי נינה הלכה יחד אתי מבית לבית ברחוב קרוכמאלנה הס-

מוך, כדי להציע לדיירים הפולנים שיתחלפו אתנו בדירות. רחוב

קרוכמאלנה היה מרכז הדלות היהודית. כאן היה גם קן העולם

התחתון והיינו נמנעים מלעבור ברחוב הזה. בבתים המלוכלכים

והמעוקמים התגוררו סבלים, עגלונים, רוכלים ופושטי-יד מקצו-

עיים. אבל לגבינו היה זה הרחוב ה"יהודי" הקרוב ביותר, שה-

נאצים כללוהו בתחומי הגיטו המתוכנן. קירבת המקום היתה

מקלה עלינו את העברת חפצי הבית אל הדירה החדשה, וכן

לא רצינו להתרחק יותר מדי מן המפעל שלנו, שנשאר עוד

ברחוב ז'אלאזנה השכן.

תרנו, איפוא, אחר משפחה פולנית ברחוב קרוכמאלנה, שתס-

כים להחליף את דירתה העלובה בדירתנו החדישה, בת חמשת

החדרים ברחוב ז'אלאזנה. גם הצענו סכום-כסף גדול בעד ההח-

לפה. ברם מספר הפולנים שהתגוררו ברחוב קרוכמאלנה המ-  (21)