אך אני לא ויתרתי כה מהר ועם שובי למגרש חזרתי מיד
אל שורת הנשים שעדין לא נבחנו. זה לא היה קשה כל כך,
כי על כל הנשים שבמגרש שמר גרמני אחד בלבד. הקרבתי
רק את מעילי ואת מטפחת הראש שלי שהשלכתים כדי שלא
יכירוני. נעמדתי בראש התור ליד הכניסה, אך לא מיהרתי
להיכנס אלא עקבתי דרך הדלת הפתוחה אחר עבודתן של
הנשים. בסוף נכנסתי שנית לבחינה ושוב ניסיתי את מזלי.
הפעם הצלחתי.
אחר גמר הבחינה נשארו מאלף הנשים בסך הכל מאתיים.
את הנשים שנפסלו גירשו הגרמנים בכיוון בלתי ידוע ואגב
כך היכו ברובים את ראשיהן. אנו עובדות המברשות המאושרות,
הוכנסנו לצריפי המגורים.
(90)
פרק תשיעי
איך ניצלתי מן התליה
דרך הדלת הפתוחה באחד הצריפים ראיתי שורות של
איצטבות שינה מכוסות בשמיכות . הרצפה שבין האיצטבות
היתה מכוסה שטיחים אדומים. הסדר והנקיון הפתיעוני. על
אף השעה המאוחרת היה הצריף ריק, הנשים היו כולן בעבודה.
האשה היחידה שפגשה אותנו היתה משגיחת המחנה, יהודיה
מגרמניה, ברונאטית גבוהה ואלגנטית, ושערות ראשהמסולסלות
הדר. לשירותה עמד מטה שלם של תופרות, ספרות,
עובדות מאניקור, שקישטוה, סירקוה ופירקסוה.היא החלה
להתרוצץ הלוך וחזור לאורך המשלוח החדש של נשים, העיפה
מעל לראשינו מגלב עור ארוך שהחזיקה בידה ואותה שעה
שלחה חיוכים גסים אל הגרמנים שעמדו מרחוק. צעקה עלינו ,
איימה ועשתה רושם של מאלפת חיות בקרקס.
לאחר שסיימה את ההצגה הזאת של נאמנות עבדים לנאצים
ועל ידי תנופת המגלב הדגימה לפנינו מה נוכל לצפות ממנה,
השמיעה באזנינו נאום ארוך כיצד עלינו להתנהג במחנה.
קודם כל לימדה אותנו מוסר, שאיננו נמצאים עוד בוארשה,
שבה "חיינו בטוב". אחר ציוותה עלינו למסור כל דבר
שברשותנו, כגון טבעות זהב, שעונים, וכסף. הוסיפה איום, כי
זוהי השאנסה האחרונה שלנו ואם בשעת החיפוש אחרי כן
ימצא דבר אצל מישהי – תשלח מיד לתליה.
אך סיימה את דבריה ומיד הופיעו אחדות מעוזרותיה עם
תיבות בידיהו ובצעדן לאורך השורה שלנו, חיכו שנמסור
את חפצינו החבויים. אחר הפסקה קצרה חידשה המשגיחה
את איומיה ובהנאה סאדיסטית מנתה את כל העבירות שעליהן (91)