גורלנו במילא חתום" – המשיך בקול רם. "ספק אם

יישאר מישהו מאתנו בחיים, ואם עלינו למות – מוטב

שנמות בכבוד, כלוחמים. ירגישו פעם הגרמנים בנחת זרוענו

וישמע עלינו העולם".

במלים אלו שנאמרו בקול נרגש, סיים "האדום" את נאומו

הקצר ועוד הוסיף אזהרה, שלא נספר לאיש מילה ממה

ששמענו, שננהג בזהירות, נלך בשקט לעבודה ונחכה

להתפתחות העניינים . באותם הימים תכפו ביקוריו של "האדום"

אצלנו ואחרי שיחות ארוכות וזהירות משך אותנו לפעולת

הברחה של חומרי נפץ לתוך הגיטו בשביל הארגון המחתרתי,

כי בית הדפוס שלנו היה מקום נוח למטרה זו. תוך ימים

אחדים הברחנו בשובנו מן העבודה, כעשרה אקדחים,

שאנשי המחתרת הפולנית הביאו לבית הדפוס ברחוב לאשנו,

ובערבים לקח אותם "האדום". פעמים אחדות באו לבית הדפוס

בחורים פולנים והביאו חבילות קטנות אך כבדות

עטופות בסמרטוטים. במסרם לנו את החבילות הזהירו, כי

במקרה של סכנה נשליך את החבילות ובשום אופן

אסור לנו להיתפס עם החומר הזה. לא אמרו לנו מה מכילות

החבילות, אך הבנו את הרמז.

חבילות אחדות כאלה הברחתי לגיטו באותו אופן שבו

הברחתי ביצים ומזון אחר. בימים שבהם נשאתי חבילות

בשביל "האדום", לא לקחתי מזון בשביל עצמי. בבואו לקבל

את החבילות דיבר אלינו "האדום" מתוך אמון כאל חברי

המחתרת. סיפר שהארגון הלוחם היהודי (ז'וב) מתחזק מיום ליום

ושמאוחדים בו חברי השומר הצעיר, החלוץ, פועלי ציון,

"בונד" והציונים הכלליים, שכל קבוצה יש לה יחידות שלה

על מפקדיהן, אך המפקדה העליונה היא כללית. שמות של

מנהיגים לא הזכיר מעולם – לא ידוע לי אם בעצמו לא ידע,

או נמנע מלספר לנו אף על פי שהיינו קשורים בעבודה

המסוכנת של הברחת נשק. הוא הדגיש כי רק החברים

החשובים והמהימנים ביותר של הארגון מכירים את המפקדים

הגבוהים ואת מקום מחבואם. הזרמים המפלגתיים חילקו את    (80)

אנשיהם לפלוגות שתפסו עמדות אסטרטגיות במחבואי הגיטו

וקיימו קשר ביניהן.

בידי הארגון החשאי בגיטו לא היה יותר מאשר כמה

עשרות רובים וכמה מאות אקדחים, אך החומר האנושי המופלא

והאופי הקונספירטיבי של הארגון נתנו לו כוח בלתי צפוי.

חברי הארגון הלוחם היו כולם בלי יוצא מן הכלל נכונים

ליפול בעמדותיהם, ואם אחד מהם נפל בידי הנאצים מעולם

לא גילה דבר, על אף היסורים הנוראים שבהם התייסר.

שורה של חברי הארגון שמראה פנים ארי להם, נשלחו

לכל חלקי פולין במטרה לרכוש נשק וגם להקים ארגונים

לוחמים דומים בגיטאות אחרים. מן הזרמים השמאליים שבמחתרת

הפולנית, שהתייחסו בידידות ללוחמי הגיטו, קשה היה

להשיג נשק בכמויות גדולות יותר, כי גם הם היו חסרים

נשק. אך היתה אפשרות לקנות נשק מפולנים, ואף מגרמנים.

מקור חשוב של נשק בשביל הארגון הלוחם בגיטו וארשה

היה בית החרושת לנשק בעיר ראדום, שבו עבדו פולנים

רבים. הם היו מוציאים אקדחים, כדורים וחומרי נפץ, ואלה

נקנו על ידי שליחים מגיטו וארשה. מלבד זאת החזיקו האיכרים

הפולנים כלי נשק שאספו בדרכים בשבועות הראשונים

של המלחמה, בעת שהצבא הפולני המובס ברח בבהלה, הנשק

הזה נקנה תמורת כסף ותכשיטים שיהודי הגיטו סיפקו לארגון

הלוחם מתוך רצון טוב או תחת לחץ. כן נהפכו בונקרים רבים

בגיטו למעבדות של חומרי נפץ פרמיטיבים. במיוחד ייצרו

"בקבוקי מולוטוב", שהיו מורכבים מבקבוקי בנזין עם מציתים.

בימים הראשונים של אפריל  1943 חדלו הגרמנים להוציא

אותנו מן הגיטו לעבודה בבית הדפוס. אחדים מפועלי הדפוס

שלנו עברו לצד הארי והסתתרו שם. כל מי שהיה לו קשר

כלשהו עם ידידים פולנים, ניצל את הדבר כי באויר הורגש

שהשעה השתיים עשרה ממשמשת ובאה. אלה שלא יכלו למצוא

מחבוא לעצמם, השתדלו להוציא לפחות את ילדיהם, וילדים

אחדים של פועלי הדפוס שלנו סודרו בדרך זו אצל משפחות

פולניות. פעמים אחדות הייתי עד ראיה למחזה, כאשר רעיותיהם     (81)