ריקה, בקצהו של יער. העלים האדומים האחרונים נשרו מן
האלונים הערומים ורק פה ושם התנשאו עצי מחט ירוקים
אחדים לעבר שמי דצמבר (1944) מעוננים.
בשבילים כפריים הובלנו אל מחנה העבודה ובדרך עברו
על פנינו גרמנים אזרחים רבים שלא הקדישו לנו תשומת לב
רבה. הנראה שהגרמנים כבר הסכינו לראות משלוחים כאלה
של אנשים לבושים סחבות. אחר צעידה של שעה הגענו למחנה
שהיה מגודר תיל דוקרני. ליד השער שמר חייל חמוש רובה.
לא מצאנו כל שלט ולא נאמר לנו מה שם המחנה. בהכנסנו
אל צריף המגורים ראינו בין שתי שורות המיטות קערות
רחצה עם מים זורמים. נראה כי מחנה זה לא נבנה בשביל
יהודים מאחר שמותרות כאלה לא היו בשום מחנה אחר. אפילו
תנור הסקה עמד בצריף. לקבוצתנו בת ששים הנשים הוקצו
15 מיטות בנות קומותיים – מיטה לשתיים. למחרת קיבלנו
לבנים, סוודרים, מעילים, גרבי צמר ונעלי בד עם סוליות
עץ. אחר הובלנו לעבודה בבית חרושת לאבק שריפה. (164)
פרק שבעה עשר
נערות גרמניות "משעשעות" את לוחמי החזית
בדרך אל בית החרושת נתקלנו בגרמנים אזרחים
שמיהרו
לעבודה, ותלמידי בית ספר עם ספרים תחת בית
שיחיים.
האזרחים הסתכלו בנו בשתיקה. לעומת זאת התלמידים
לא
רק גידפו אונו בביטויים כגון "יהודים
מלוכלכים", "כלבים" ועוד,
אלא גם ידו בנו אבנים. בין ילדי בית הספר היו גם
נערות בגילי. בראותי אותן נזכרתי בזמנים
המאושרים כאשר
גם אני מיהרתי בבקרים לבית הספר. אך כה רחוקים
נראו
לי הזמנים ההם.
מן הפרבר העירוני פנינו לדרך צדדית ונכנסנו לתוך
יער
סמיך של עצי מחט ירוקים, מעורבים באלונים ערומים
. כולנו
נשמנו את אויר הסתיו הלח שהיה חדור ריח של עלים
מרקיבים. אחר שנים אחדות של גיטאות ומחנות עבדים
שבהם
לא ראינו חתימת ירק, היה לנו יער סוף-סתווי זה
גילויי מרעיש.
אף על פי שהוספנו לצעוד בטורים קפדניים, חמש
בשורה,
שכחתי לגמרי כי מובלות אנו כאן לעבודה קשה במחנה
עבדים.
פתאום השתלטה עלי תשוקה מוזרה להישאר לבדי
בשלוות היער ולהשתטח בצילו של עץ. נזכרתי בימים
הנפלאים
בוארשה ערב פרוץ המלחמה, עת הייתי יושבת משך שעות
שקועה בחלומות על שפת הויסלה, או בשוטטותי
על פני
שדות ויערות כאשר ביליתי במושבות קיץ. אך במשך
חמש
השנים האחרונות של גיטאות ומחנות לא היה לי אף
רגע
אחד שבו יכולתי להיות עם עצמי.
את רקמת חלומותי קרע בבת אחת השומר הנאצי
שדחף (165)
