עבודה בבית הדפוס. מוניאק היה מחוסר מקצוע ואבי העסיק
אותו ברכיבה על ה"ריקשה" של המפעל – כלי הובלה חדש
שנפוץ מהר בגיטו ושימש להובלת סחורות ואנשים. שלא
כריקשות הסיניות שמושכים אותן קולים הולכי רגל, היו
ריקשות הגיטו עגלות מחוברות לאפניים שבחורים צעירים
רכבו עליהם.
עם פתיחת הגירושים ההמוניים גייסו הנאצים את כל הריקשות
לשם הסעתם על פני רחובות הגיטו שבהם בוצעה
"אקציה". מוניאק היה מוביל בריקשה שלו קצין גסטפו
גבוה.
משך שעה קלה נסע מוניאק בעקבות המשאית, עד שמבטו
נתקל במבטי ואז פנה מהר בכיוון ההפוך. הייתי בטוחה
שמוניאק נסע להודיע לאחותי על חטיפתי כדי שתנסה
להצילני. לא עלה בדעתי שיש לו תכנית נועזת אשר עד
מהרה הוציאה לפועל.
תחת לנסוע לאחותי עם הבשורה השחורה, יצא הבחור
השנון והפיקח לחפש נוסע גרמני שפניו אל ה"אומשלאג-פלאץ"
לא חלפה רבע שעה וראיתי את מוניאק עובר עם
ריקשתו את שער הכיכר שעליו שמרו חיילים גרמנים ואוקראינים
מזויינים במכונות ירייה. בעגלתו של מוניאק ישב
קצין גרמני.
תחילה חשבתי שרק המקרה הביאו לכאן, אך בראותי
כי זמן רב לאחר שהנוסע ירד מן העגלה עוד עומד מוניאק
על מקומו, עלה בדעתי כי הוא מתכנן משהו. לפתע הבחין
בי ורמז לי לגשת אליו. בגשתי, קד לפני קידה עמוקה וקרא
בגרמנית: ,בבקשה לשבת".
עוד הייתי אז לבושה נאה ואף החזקתי ארנק בידי. את
המגן-דוד לא ענדתי, כי בימי הגירושים חדלו כלואי הגיטו
לענוד את הסמל. מהוממת ישבתי בריקשה ובלי כל הפרעה
יצאתי מן ה"אומשלאג-פלאץ" . גם לאורך כל הדרך בגיטו
עד
למפעלנו ברחוב גאנשה, לא נעצרנו אף פעם אחת. בימים
ההם השתמשו יהודים, וועוד אשה, לעתים רחוקות מאד (40)
בריקשות. לכן סברו הנאצים ליד שער הכיכר, כי אם נערה
צעירה לבושה נאה, נוסעת בריקשה, הרי היא ודאי "גרמניה
חשובה".
בבית הדפוס שלנו לא דימה איש כי זה רק עמדנו שנינו
בשער העולם הבא... בשמעם על מבצעו הנועז של מוניאק
בכו הכל משמחה. אך השמחה לא ארכה. למחרת בשעה
מאוחרת אחר הצהריים, נכנס מוניאק בריצה אל בית הדפוס
וכשהוא בוכה מר סיפר שבשעות הבוקר חטפו הנאצים את
אשתו. ידיד, שראה איך היא נדחפת לתוך המשאית סיפר
על כך לאחיו הצעיר של מוניאק, אשר זה זמן מה נהג אף
הוא בריקשה. בהשפעת הצלחתו של מוניאק להציל אותי,
נסע הבחור אל האומשלאג-פלאץ בתקוה להציל את גיסתו.
אך המזל לא שיחק לו והוא יחד עם גיסתו צורפו אל המשלוח
שיצא באותו יום. (41)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה