להצלחה גדולה זכו גם הזמרת העממית האידית דיאנה בלומנפלד

ובעלה השחקן והבמאי יונאס טורקוב.

בתאטרון "פאמינה שברחוב לאשנו חזיתי בקומדיה

מוסיקאלית בשם "אאידה – הילדה היהודית". זאת היתה

פארודיה על האופרה "אאידה", ומן השירים שהושרו על פי

מנגינות "אאידה" נעשה פופולריביותר שיר של נחתום

עשיר שהתאהב באאידה. בגיטו המורעב היו האופים בני

האצולה החדשה.

במיוחד הרבה להתבדר הנוער. נערים ונערות בגיל 14 – 15,

אשר בימים כתיקונם עוד עמדו בהשגחתם הקפדנית של

הוריהם, זכו בגיטו לחופש המלא של מבוגרים. נוצר הרושם,

שהצעירים שואפים לחטוף ולהנות מן החיים כל עוד הנשמה

בקרבם. תחושת הסכנה הורבת דחפה גם אנשים קשישים

יותר לחטוף מתענוגות החיים. מקומות בידור כמו "מאלודי פאלסוס"

"בון אפטי" או "מועודון הלילה של ויצמן" נתמלאו

כל ערב אנשים מפה לפה.

כך נמשכו בגיטו החיים רבי הניגודים. מבית אחד נשמעו

צלילי ג'אז והרשרוש של זוגות רוקדים, ובבית שני גוועו

אנשים ברעב או טרפו נפשם בכפם בהגיעם עד קצה היאוש .

אחרים סיכנו חייהם בהברחות ובמאמץ לגרוף כסף כדי להנות

אף לשעה קלה מן החיים שהיו תלויים להם מנגד.    (32)

פרק רביעי

השער לעולם הבא

ביום 24 ביולי 1942 נזדעזע הגיטו מן הידיעה שיושב

ראש ה"יודנראט" המהנדס אדם צ'יארניקוב איבד עצמו

לדעת .

יומיים לאחר מכן הודבקו ברחובות הגיטו מודעות שבהן

נאמר כי לרגל תנאי המגורים הקשים מנשוא בגיטו המאוכלס

מעל כל מידה, פנה נשיא ה"יודנראט" אדם צ'יארניקוב אל

השלטונות הגרמנים בבקשה להעביר חלק מהתושבים אל

מחנות העבודה שבחבלים המזרחיים. במודעות לא נאמרה מילה

על התאבדותו של צ'יארניקוב.

סיפורים שונים סופרו על נסיבות התאבדותו של נשיא

הקהילה. הסיפור הנפוץ ביותר היה, כי בשעה מאוחרת אחר-

הצהרים, ב 23 ביולי (1942) – באו קצינים גבוהים אחדים של הגסטפו

אל משרדי הקהילה ודרשו שנשיא ה יודנראט יחתום

על הצהרה שבה הוא מבקש מן השלטונות הגרמנים להעביר

חלק מתושבי הגיטו. כאשר צ'יארניקוב סרב לחתום על

ההצהרה, נתנו לו הגרמנים חצי שעה זמן למתן תשובה.

בשובם – ממצאוהו מת. המהנדס צ'יארניקוב בלע גלולות רעל

שנשא איתו מכבר.

מותו של המהנדס צ'יארניקוב היה האות הטראגי להשמדה

ההמונית של יהודי גיטו וארשה. בימים הראשונים של הגירושים

חילקו הגרמנים שתי ככרות – לחם וקופסת ריבה לכל מי

שהתנדב לגלירוש והלך בעצמו אל ה"אומשלאג -פלאץ"

(כיכר הגירושים) ליד תחנת הרכבת ברחוב ניסקה, שממנה שילחו

הנאצים את יהודי הגיטו בתוך קרונות – משא אל מחנות  (33)