צעקות הקאפו ושריקות שוטיהם ישאר מישהו בצריף.
אבל משגיחת המחנה קבעה בכל זאת כי החשבון אינו
בסדר דוקא בצריף שלנו. היא שלחה קאפו לחפש אחר
הנעדרת, אך לא עלה על דעתו לחפש בפינת המברשות
והסמרטוטים. לכן היו הכל בטוחים כי אכן מישהי ברחה
בלילה. כדי לגלות מי ברח, קראו את כל המספרים וכאשר
הגיע תורי – מעל שלושת אלפים – ואיש לא ענה, גילו
בארכיון המחנה את שמי וקבעו שאני היא הבורחת. נינה
פרצה בבכי מר בשמעה שאחותה ברחה ואפילו לא נפרדה
ממנה... ובכל המהומה הזאת שכבתי לי בפינתי וישנתי שנת ישרים. (102)
פרק עשירי
אני עוזבת את מאידאנאק
לאחר חודשיים של
עבודה ביחידת התובלה, - כוחותינו
כבר אזלו ונדמה היה
כי בעבודה זו יבוא הקץ לחיינו העלובים.
יום אחד הכניסונו אל
בית המלאכה למברשות ובשבילנו,
נשי המשלוח הורשאי,
החלו חיים חדשים. הושיבו אותנו ליד
שולחנות ארוכים
שעליהם נערמו חבילות שערות חזיר, חוט
ברזל וקרשים נקובים,
והתחלנו לעשות מברשות. אחר שעות
אחדות תפסנו את סוד
המלאכה הזאת ובלי מאמץ יתר ייצרנו
מברשות לא רעות כל
עיקר. המנהל הראשי היה גרמני ולידו
עזרו כמה קאפו
יהודים. המנהל הנאצי היה נכנס מפעם לפעם
לבית המלאכה ובהסתכלו
בעבודתנו, היה מוריד את מגלבו
פה ושם על ראשה של
אחת ועל ידיה של אחרת – ומסתלק.
הקאפו היהודים ישבו
בפינות והשיחו את ליבם המר על
משגיחת המחנה שהיתה
עורכת אצלנו בדיקה רק פעם בשבוע.
אחרי השבועות של עמל
מפרך וחסר תכלית, היתה לנו
העבודה במברשות
כמנוחה ממש.
בשכנות לצריפנו עבדו
הגברים שאתם קיימנו קשר הדוק.
מדי פעם בפעם נכנס
אלינו אחד הגברים, כביכול במטרה
לקבל חומרים. אם
המנהל הנאצי נמצא רחוק מן הצריף, היה
אורחנו מאריך שבת,
משוחח, מספר חדשות וגם נותן לנו
עצות שהביאו תועלת.
חלפו ימים אחדים
וחומר הגלם בבית המלאכה נגמר וחדש
לא הגיע עדין. הקאפו,
שגם גם חיו כאן חיים קלים ורצו
להאריך את עיסוקם
בעבודה זו, יעצו לנו עצה מחוכמת:
כאשר יכנס המנהל
הגרמני לצריף שלנו עלינו לעבוד
(103)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה